זכרון יעקב הזרימה, שפכי ביוב לכלכה חופי הים ונקנסה בסכום של 250,000 ש”ח

ביהמ”ש: המועצה לא עשתה דבר ע”מ למנוע הזרמת השפכים למתקני הטיהור ובעיקר לא נקטה באמצעים ממשיים למניעת הזרמת שפכי יקב זכרון יעקב למערכת הביוב שבשטחה – בהעדר חתימה על התחייבות לאי ביצוע העבירה ואו דומה ייאסר ראש המועצה הנוכחי למשך 60 יום

זכרון יעקב הזרימה, שפכי ביוב לכלכה חופי הים ונקנסה בסכום של 250,000 ש”ח

המועצה המקומית זכרון יעקב נקנסה בסכום של 250,000 ש”ח לאחר שהורשעה בלכלוך רשות הרבים ובהזרמת שפכים לים. סכום הקנס יועבר לקרן למניעת זיהום הים – כך קבעה כב’ השופטת רחל חוזה, סגנית נשיא בימ”ש השלום בעיר חיפה, שקבעה בנוסף, כי המועצה המקומית תחתום על התחייבות על סך של 100,000 שקלים שבו תמנע בתוך 3 שנים מהיום מביצוע עבירות זהות.

מכתב האישום, עלה, כי, המועצה המקומית הזרימה, בעקיפין, שפכי ביוב ממתקני טיהור שפכים אשר אגרו שפכי ביוב מתחום שיפוטה אל הים ולכלכה את חופי הים הסמוכים לשטח קיבוץ מעין צבי, שהינה נאשמת כפרה בעובדות כתב האישום ובעבירות המיוחסות לה.

כבוד השופטת רחל חוזה כותבת בגזר הדין שנתנה היום (רביעי, 23.01.08), כי “בהכרעת הדין מיום 4.11.07, לאחר שמיעת מלוא הראיות, הורשעה המועצה המקומית (ז”י – מ.נ) בעבירות המיוחסות לה, עת נקבע, כי הנאשמת הייתה אחראית על הזרמת השפכים אל הים ולכלוך רשות הרבים, וזאת במספר הזדמנויות במהלך שנת 1998.

בישיבת הטיעונים לעונש מיום 12.12.07, טרם הטיעונים לעונש, העיד אלי אבוטבול ראש המועצה המקומית זכרון יעקב, בבית המשפט על מאמצי המועצה בשמירה על איכות הסביבה ופירט, כי זכרון יעקב, נבחרה לאחרונה לשמש ישוב לדוגמא בתוכנית של מחזור אשפה בבתי אב, תוכנית אשר אמורה להתחיל בינואר 2008.

כן העיד, כי בעיות הביוב של המועצה, נשוא האישומים, נפתרו עם חיבורם של כל בתי האב בזכרון יעקב וכן היקב למכון טיהור שפכים חדש המצוי בצומת פרדיס – זכרון יעקב, וזאת לפני מספר חודשים וזאת במספר הזדמנויות במהלך שנת 1998.

בטיעוניו לעונש, הדגישה ב”כ המדינה עו”ד גב’ יעל פישר, את חומרת העבירות שביצעה הנאשמת, בין היתר לאור ריבוי העבירות, זרימת השפכים לים לאורך זמן ויחסה המזלזל של המועצה, באמצעות ראש המועצה דאז, לבעיות השפכים וזיהום הים, כפי שעלה מחומר הראיות וכאשר הובאו בפני בית המשפט נתונים על נזק רפואי שעלול להיגרם למתרחצים בים כתוצאה מזיהומו על ידי שפכי ביוב וקולחין.

עוד ציין ב”כ המאשימה את חוסר המעש של הנאשמת במציאת פתרון לבעיית השפכים, שנמצא רק בחודשים האחרונים, כעשור לאחר ביצוע העבירות נשוא האישומים.

עו”ד גב’ פישר, ב”כ המאשימה, טענה, כי יש ליתן ביטוי בענישה להבדל בין חלקה של הנאשמת, שהינה העבריין העיקרי, ובין חלקיהם של יתר הנאשמים בביצוע מעשי העבירות, המועצה המקומית פרדיס וקיבוץ מעין צבי.

על כן עתר ב”כ המאשימה למצות את הדין עם הנאשמת ולהשית עליה את הקנס המקסימאלי הקבוע בחוק וכן התחייבות כספית. לתימוכין, הגיש פסיקה באשר לרמת הענישה במקרים דומים.

חוסר המעש של זכרו יעקב במציאת פתרון לבעיית השפכים

מאידך, טען עו”ד אסף גורה ב”כ הנאשמת, המועצה המקומית זכרון יעקב, כי קיבוץ מעין צבי הינו העבריין העיקרי בתיק ולא המועצה המקומית זכרון יעקב, כאשר לקיבוץ הייתה השליטה על מתקני השפכים שאליהם הוזרמו, בהסכמה, השפכים משטח הנאשמת והקיבוץ הוא אשר אפשר הזרמת השפכים אל הים, על דעת עצמו.

כמו כן, לדברי עו”ד גורה; “אין לטענתו להפלות בין הנאשמת למועצה המקומית פרדיס, שכן הוכח לטענתו בראיות ההגנה, כי מספר תושביה היה גדול משל הנאשמת 1 (ז”י) בזמנים הרלוונטיים לאישומים ומכאן כי חלקה בהזרמת הביוב למתקני השפכים היה גדול יותר מחלקה של הנאשמת”.

בתימוכין לטענותיו, הפנה ב”כ הנאשמת לראיות אשר הוגשו מטעמה במהלך שמיעת העדויות, על מאמציה של הנאשמת לאורך כל השנים במציאת פתרון לבעיות הביוב בשטחה. עוד ציין, כי מכוני התקנים נשוא כתב האישום אושרו ע”י כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים כמתאימים בעת הקמת הפרויקט וכי רק בשלב מאוחר יותר כשלו.

עוד טען עו”ד גורה ב”כ הנאשמת, כי; “בניית המכון לטיהור השפכים הנוכחי ארכה זמן רב, בשל סיבות תקציביות ובירוקרטיות, שאינן תלויות בנאשמת עצמה, כאשר המכון הוקם על שטחה של המועצה האזורית חוף הכרמל ולא בתחומיה של הנאשמת”.

כב’ השופטת רחל חוזה, סגנית נשיא בימ”ש השלום בחיפה, אמרה; “לקביעתי, יש משום חומרה מופלגת במעשיה ובמחדליה של הנאשמת, עת הזרימה שפכים משטחיה בכמויות ובאיכויות שאינן מתאימות לפעילות מתקני השפכים שיועדו לקליטת שפכיה ושפכי אחרים, וכאשר השפכים היו גולמיים ביותר ולא עברו כל תהליך של טיפול או טיהור. שפכים אלה הוזרמו אל הים ובכך גרמו לזיהום הים וללכלוך חוף הים הסמוך לקיבוץ מעין צבי”.

השופטת חוזה, צטטה את דברי ההסבר להצעת חוק מניעת זיהום הים (ממקורות יבשתיים) התשמ”ח – 1988 ובה נאמר, כי:

“הים וחופי הים מהווים את אחד ממשאבי הטבע החשובים של המדינה והם המוקד העיקרי לפעילויות נופש ותיירות; בעבר נהוג היה לראות הים כמאגר בעל כושר קיבול אינסופי, אך כיום ברור כבר כי הדבר אינו נכון וכי הים וחופיו הם משאב טבע פגיע מאוד העלול להיהרס ולהתכלות, ויש לשמור ולהגן עליו”.

כב’ השופטת חוזה, הוסיפה וקבעה, בגזר הדין, כי; “ככלל, תופעה זו של זיהום הים ע”י מקורות יבשתיים ולכלוך חופי הים מעידה על הזילות בה נוהג האדם בסביבתו, בערכי הטבע, במשתמשים בים ובשוכני הים, מה עוד שחלקם של המעשים נעוץ במניעים כלכליים, כאשר חסכון בהקצאת משאבים הולמים לסילוק שפכים מביא בעקבותיו לפגיעות כה קשות בערכים כלל חברתיים, משמעותיים וחשובים”.

השופטת, המשיכה וכתבה; “אין ספק, כי כל חברה מתוקנת נמדדת, בין היתר, במידת מחויבותה לשמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים בה, מתוך תפיסה לפיה בעיות זיהום הסביבה הינן בעיות כלל חברתיות, הפוגעות בזכותם של התושבים לחיים של איכות וללא סיכון בריאותם ותוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון ברבות השנים.

חמורים הדברים עוד יותר, כאשר מעשי עבירה אלה של סילוק שפכים לים נעשים ע”י רשות מקומית, מי שצריכה להיות אמונה על רווחת תושביה תוך כדי שמירת ערכי הטבע והסביבה.

כב’ השופטת רחל חוזה, המשיכה וכתבה בפסק הדין כי; “הנני סבורה, כי אכן יש מקום להבחין בין חלקה של הנאשמת ובין יתר הנאשמים בתיק, כאשר מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עלה, כי חלקם בביצוע העבירות קטן יותר. כפי שפורט בהכרעת הדין, לשפכי הנאשמת היה חלק מכריע בעומסים אשר נוצרו על מתקני השפכים וזאת בשל שפכי יקב זכרון יעקב, אשר יצרו עומסים אורגניים גדולים על מתקני השפכים ופגעו בכך ביכולת הטיפול והטיהור של השפכים. אף אם לפרויקט הקמת מכוני השפכים המשותף לנאשמת, למועצה המקומית פרדיס ולקיבוץ מעין צבי ניתנו כל האישורים הרלוונטיים בעת הקמתו, אין בכל כדי לאיין את אחריותה של הנאשמת למפגע אשר נוצר.

אלי אבוטבול; בהעדר חתימה – יאסר ראש המועצה הנוכחי למשך 60 יום”.

בהיות הנאשמת מודעת לכך, כי מתקיימים המפגעים נשוא כתב האישום, הרי שניתן היה לצפות ממנה, כרשות מקומית, כי תשקוד ל