בעלי חיים

מחקר ב’אוניברסיטת חיפה’: הכחדת מינים בעקבות צייד המוני כבר לפני כ-5000 שנים

כך עולה עפ"י מחקר בינ"ל שבחן עצמות של צבאים שניצודו לפני 5000 שנה; "השימוש בנשק חם בתקופה המודרנית’ מציין את השלב האחרון בהכחדתם של חיות הבר של המזרח התיכון, אולם במידה רבה צייד המוני באמצעות ’עפיפוני המדבר’, 5000 שנים קודם לכן, מציין את התחלת התהליך", ציין מ’אוניברסיטת חיפה’ שהוביל את המחקר
מחקר ב’אוניברסיטת חיפה’: הכחדת מינים בעקבות צייד המוני כבר לפני כ-5000 שנים | עיבוד צילום: שולי סונגו
זנים נכחדים

הכחדת הצבי הפרסי, ממרבית נופי המזרח התיכון החלה כבר לפני 5000 שנים, בתקופה הפרוטו-היסטורית בעקבות המעבר לשיטות ציד המוניות, כך עולה ממחקר חדש של צוות מחקר ישראלי-אמריקאי בראשותו של פרופ’ גיא בר-עוז ממכון זינמן לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה. תוצאות המחקר פורסמו בשבוע שעבר בכתב העת היוקרתי Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS).

"הנדידה העונתית של הצבי הפרסי והפרא הסורי בתקופות אלו הייתה ללא ספק אירוע מרהיב המשתווה בעוצמתו ובהיקפו לדגמי הנדידה של צבי הטומפסוני,

הגנו והזברה בערבות הסרנגטי שבמזרח אפריקה. הצייד הבלתי מבוקר שהתפתח בקרב החברות החקלאיות הקדומות, הביא לקטילה של עדרים שלמים, עובדה אשר הקשתה גם על התאוששותם, ובסופו של דבר גם הובילה להיעלמותם מנופי הלבנט הקדום", ציין פרופ’ בר-עוז.

אוכלוסיות של שלושה מיני צבאים, התקיימו לפני אלפי שנים ברחבי הלבנט, אולם כיום הן הצבי הארץ-ישראלי, הן הצבי הפרסי והן צבי המדבר נמצאים ברשימת המינים בסכנת הכחדה. בתחילה ההנחה הייתה שציד הצבאים באמצעים המודרניים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה הסיבה המרכזית לסכנת ההכחדה,

אולם תוצאות המחקר החדש מגלים כי תחילתו של התהליך – וככל הנראה גם חלקו המרכזי – החל כבר לפני 5000 שנים ובאמצעים פחות משוכללים בהרבה.

ראשיתו של המחקר בשנות ה-80 כשפרופ’ פרנק הול מ’אוניברסיטת ייל’, חפר מכלול של עצמות של צבאים פרסיים שנתגלה בתל-חורן, באזור עמק נהר החבור שב’סוריה’, משם הועברו למוזיאון הלאומי לטבע של הסמיתסוניאן ב’וושינגטון’.

שיתוף פעולה מחודש של פרופ’ הול, יחד עם פרופ’ מלינדה זדר מהסמיתסוניאן ועם פרופ’ בר-עוז, הביאו לבחינה חדשה וניתוח ארכיאו-זואולוגי מחודש של הממצאים.

במכלול העצמות נתגלו שרידים של לפחות 93 צבאים פרסיים, ופיזור הגילאים והזוויגים היה דומה לזה שבעדר צבאים שלם עם שיעור גבוה של צעירים ושיעור דומה של זכרים ונקבות.

לדברי החוקרים, מאפיינים נוספים שנמצאו על העצמות, כמו; צפיפותן ופיזורן, ריבוי של חלקי רגל מעוטי בשר, סימני חיתוך שמעידים על כך שהצבאים – הופשטו מעורם,

חלקי שלד מעוטי בשר שהושלכו הצידה ועוד מעידים על כך שהעצמות הצטברו תוך פרק זמן קצר מאוד, אולי אפילו בעקבות אירוע צייד יחיד שבמהלכו נתפס ונקטל עדר שלם שמנה כ-100 פרטים.

פרופ’ בר-עוז, ציין, כי; "מכלול העצמות בתל-חורן, נמצא בסמוך לכ-50 "עפיפוני מדבר" – קירות נמוכים שנמשכים במדבר לאורך מאות מטרים, ולעיתים כמה קילומטרים, ובסופם שוחה עגולה בנוייה, כשההשערה הרווחת היא שמדובר במתקן קדום ללכידת בעלי חיים.

לדבריו, התגלית הנוכחית היא הפעם הראשונה שמוצאים סמוך כל כך ל"עפיפונים" עצמות של בעלי חיים ולמעשה, מדובר בהוכחה הראשונה שה"עפיפונים" שימשו לצייד המוני".

"עפיפונים", דומים התגלו גם באזור הנגב בישראל, ונחפרו לאחרונה על ידי צוות חוקרים מטעם אוניברסיטת חיפה בראשותם של ד"ר דני נדל, האקולוג הנופי ד"ר דן מלקינסון ופרופ’ בר-עוז.

פרופ’ בר-עוז, הוסיף, כי; "סוג צייד המוני ולא מבוקר זה – ברחבי המדבר יש אלפי "עפיפונים" בגדלים שונים – גרם להשפעות אקולוגיות מרחיקות לכת ובשיאו – הכחדת מינים.

"בתקופות קדומות בקרב אוכלוסיות של ציידים-לקטים שהתקיימו על חיות בר כמזון יחיד מן החי הצייד היה ממוקד ומאוזן. המעבר לחברה חקלאית הביא לקטילה של עדרים שלמים, עובדה שהקשתה גם על התאוששותם.

השימוש בנשק חם בתקופה המודרנית מציין את השלב האחרון בהכחדתם של בעלי חיים אלו מנוף הלבנט, אולם במידה רבה הצייד באמצעות אלפי ה’עפיפונים’, הנמצאים במדבר 5000 שנים קודם לכן, מציין את התחלת התהליך", סיכם פרופ’ גיא בר-עוז.