Featured

בעלי חיים צער בעלי חיים

לא יאכיל אדם או ישקה חתול רחוב – נו באמת…

הרעיון לדלל את אוכלוסיית החתולים בדרך של הרעבה אינו רק אכזרי ובלתי הומאני לחלוטין, השלכותיו החינוכיות על כלל הציבור בארץ ובעיקר על הדור הבא, הרות אסון.
לא יאכיל אדם או ישקה חתול רחוב - נו באמת...
קברניטי העיר בהינף משפט הופכים החומלים לעבריינים

הכול החל עם פרסום הצעת חוק העזר של ראש עיריית ראשל"צ, המבקש לצמצם את אוכלוסיית החתולים המשוטטים בעיר בדרך של מניעת מזון ומים. על פניו דומה שמדובר בחוק המבקש להסדיר את האכלתם של חתולי הרחוב וכל עוונו בכך שהוא מתנה את ההאכלה בהיתרים מיוחדים מהעירייה. רבים שואלים בוודאי, על מה קמה הזעקה ומה כל כך נורא בהתניית האכלתם של חתולים בהיתרים, ובהגבלת המעשה לתחנות האכלה מוסדרות בחוק. בסך הכל – יש מי שיאמר – תהיה האכלתם מוסדרת ומסודרת יותר.

בקריאה הראשונה, גם אני לא עמדתי על כל המשתמע מן החוק המוצע. אבל בכל קריאה נוספת של הצעת החוק על מגבלותיה נפערו עיני בחלחלה הולכת וגוברת. בימים האחרונים עיני פעורות לרווחה, ואין לי מנוח בגלל האיום שיוצר החוק על חתולי הרחוב החיים בראשל"צ ובעצם על כל חתולי הרחוב במדינה.

נתחיל בכך שעצם הדרישה לקבלת היתר מיוחד להאכלתם של חתולים מהווה בעיה. שהרי אנשים רבים המאכילים חתולים יימנעו מפנייה לעירייה, אם בשל היותם יוצאי מדינות טוטליטריות החוששים מן הרשויות או בשל סיבות ביורוקרטיות ואחרות, בוודאי שמי שמאכיל חתולים באופן מזדמן בלבד, לא יעשה זאת, שלא לדבר על בני נוער וילדים.

חשוב גם להבהיר שהיתרי ההאכלה שעליהם מדבר החוק, לא יינתנו בקלות רבה כל כך והם יותנו בתנאים מקשים ומגבילים שמעטים מבין המאכילים יוכלו לעמוד בהם ובתוכם הדרישה להוכיח את קיומו של שטח "מתאים" להאכלת חתולים הנמצא בבעלותו או בהחזקתו של המאכיל. וגם אם יינתן ההיתר בסופו של דבר, הרי שהוא יוגבל לתחנת האכלה אחת, למספר חתולים מוגדר ולא יינתן להעברה.

מכל אלה עולה שהאכלה ספונטאנית ומזדמנת של חתול רעב תיאסר איסור גורף. ואם לא די בכך, הרי שהחוק מתיר יד חופשית לווטרינר העירוני להתנות את קבלתו של ההיתר בתנאים נוספים.

החתולים החיים בעיר, על פי חוק זה, יידונו לרעב ולייסורים

לא פלא שרבים חוששים, כי מספר ההיתרים שיינתן, אם בכלל, יהיה קטן בהרבה ממה שנדרש בעבור מספר החתולים החיים בעיר. כל השאר, על פי חוק זה, יידונו לרעב ולייסורים, לשוטטות ולסבל מתמשך, הרי לאיש לא יותר להאכילם.

במאבק נגד החוק האכזרי שותפים המשרד לאיכות הסביבה, עמותת "תנו לחיות לחיות" ועמותת "ראשון אוהבת חיות". אליהם הצטרפו "תושבים למען חתולי הרחוב" – מתנדבים שתורמים מזמנם וממרצם לטובת העניין. גם הוועד המשותף של עמותת הרופאים הוטרינרים לחיות מחמד וארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית בישראל השמיע את קולו בגילוי דעת היוצא נגד יוזמת החוק.

רוב רובן של העמותות למען בעלי החיים בארץ נותנות יד ותמיכה למאבק התופס תאוצה מיום ליום, מתגבר ומתנחשל וקונה לו עוד ועוד תומכים ברחבי המדינה.

הרעיון לדלל את אוכלוסיית החתולים בדרך של הרעבה אינו רק אכזרי ובלתי הומאני לחלוטין, השלכותיו החינוכיות על כלל הציבור בארץ ובעיקר על הדור הבא, הרות אסון. נסו לשוות בדמיונכם את ההורה הנאלץ לחנך את ילדו להתעלם מגור חתולים רעב, להפנות לו את הגב, ובשום אופן, אבל בשום פנים ואופן – לא להאכילו! נדמה לי שחוק שכזה טוב ויפה לחינוכם של אנשים שיסכינו להתעלם מן הסבל הנגלה מתחת לאפם. היום יהיו אלו חתולים, מחר – בני אדם.

ואמנם החוק עדיין לא אושר ואנו תקווה שלא יאושר לעולם, אך ראו זה פלא וכבר נתגלו בראשון זוועות חדשות בתחום ההתעללות בחתולים. נראה שהצעת החוק שעלתה מלשכתו של מר מאיר ניצן, ראש עיריית ראשון לציון, עוד בטרם אושרה, כבר עשתה את שלה ונתנה לגיטימציה לכאורה’ להתעללות בחתולים. שהרי מה היא הרעבתם של חתולים, אם לא התעללות? ואיך נפרש את האיסור על האכלתם ללא היתר מיוחד, אם לא כאישור להריגתם, גם אם בעקיפין ובדרך של ייסורים?

פסיקת בג"ץ מיולי 2004 שמה קץ להריגתם של חתולי רחוב חסרי ישע על בסיס היותם "מטרד". סוף סוף הגיעו כאן למסקנה שחייהם של חתולי הרחוב אינם הפקר, שגם להם הזכות לחיות.

אלא שפסיקה זו מעמידה קשיים רבים לרשויות שהתרגלו "לטפל" בריבוי החתולים בדרך של המתה. עיקורים וסירוסים דורשים קצת יותר השקעה, כספית ומקצועית, אבל נראה שיש מי שמעדיף להכניס את הכספים לקופת העירייה וגם להרוויח על חשבונם של תושבים רחומי לב שמן הסתם, גם אם חוק שכזה יאושר, יוסיפו להאכיל את החתולים הנסמכים אל שולחנם מזה שנים.

חבל שראש עיריית ראשון לציון לא השכיל ללמוד מראשי עיריות אחרות. תמיכה במאכילי החתולים ושיתוף פעולה עמם יכולים להניב תוצאות חיוביות לכל הצדדים. חתולים מעוקרים, מחוסנים ובריאים, שמקבלים את מזונם באופן סדיר, נוטים להישאר בתחומה של טריטוריה אחת ויש להם כוחות להגן עליה מפני מזיקים. הם לא משוטטים, אינם מפריעים לשכנים, ובוודאי שאינם פורצים לפחי האשפה או לבתיהם של אנשים בחיפוש אחר מזון.

רישיון להרוג; ואיך נפרש את האיסור על האכלתם ללא היתר מיוחד

מפליא הדבר שיש הרואים בחתולים מטרד, שהרי אין חיה נקייה כחתול ודווקא הוא השומר עלינו מפני המזיקים האמיתיים, אלה שהימצאותם בשטח מגורינו עלולה להפיל עלינו צרות של ממש.<!–people4cats.htm–>במקום לברך על מנהג האכלת החתולים שהתפתח והכה שורשים במקומותינו בעשור האחרון, שהרי לפני שנים הדברים נראו אחרת, במקום לעודד ולתמוך במאכילים ואולי אף לעשות בפעולה זו שימוש חינוכי לדורות הבאים, באים קברניטי העיר ובהינף משפט הופכים את כל החומלים לעבריינים, את כל המתעלמים לשומרי חוק. ואם מלמעלה תבוא הלגיטימציה להתאכזר, האם נוכל לצפות מילדינו שיילמדו את תורת הנתינה והחמלה, את האהבה והדאגה לאחר?

___________

* הכותבת מיה ורטהיים נמנית על צוות עמותת People4cats, לחתימה על עצומה נגד חוק היתרי ההאכלה – לחצו כאן